(ה) [סעיף ב׳] ואינו יכול להעמיד עצמו, משמע הא יכול להעמיד עצמו צריך להעמיד עד גמר התפלה, והטעם כתב ב״י בשם תה״ד משום דלא חיישינן לבל תשקצו אלא כשמשהא לגדולים או לקטנים אבל להפחה בעלמא לא אסרו, וכ״כ הלבוש עו״ת אות ב׳ מ״א סק״ד א״ר אות ו׳ סי״ב אות ב׳ ר״ז אות ב׳ יעיין לעיל סי׳ צ״ב סעי׳ ב׳ ובדברינו לשם אוח ח׳ ומיהו בס״ח סי׳ תתקי״ח כתב דיש סכנה אם יעצור ההפחה ולא יוציא אותו החוצה דעושה לו הרוח כאב הלב ויהיה מסוכן ב״מ, והביאו היפ״ל אות ג׳ יעו״ש ונראה דהכל לפי מה שהוא אדם שיש בא לו הרוח ע״י חולי וזה מזיק לו אם לא יוציאו ויש שבא מחמת הרגל וזה אינו מזיק, וכשלובש תפילין אסור להפיח כמ״ש לעיל סי׳ ל״ז סעי׳ ב׳ ועיין בדברינו לסי׳ ל״ח אות ה׳:
(ו) שם הולך לאחריו ד״א וכו׳ כדי שירחיק עצמו ממקום שכינה וזה לא יהיה בהרחקה אמיתית אלא לאחריו, ב״י בשם מהרי״א, וכ״כ הלבוש, אבל ה״ר יונה כתב מפני שצריך שיהיו פניו כנגד המקום שהתחיל להתפלל ואם היה מהלך לפניו היה מניחו לאחריו ודומה כמי שפוסק לגמרי שאין כוונתו לחזור לתפלתו והביאו ב״י וכתב לפי דבריו הדבר פשיט דלצדדים כיון שאין פניו מכוונים כנגד המקום שהתחיל להתפלל ממש דומה כמי שפוסק לגמרי שאין כוונתו לחזור לתפלתו עכ״ל, ומע״מ פ׳ מי שמיתו אות ל׳ כתב דלפניו אסור דהוי כמו איתם ששלחו זמורה אל אפם כנז׳ ביחזקאל, והביאו א״ר אות ב׳ ואם א״א לאחריו שיש נהר ילך לצדדין, א״א אות ב׳ ועיין דברי מנחם בהגב״י אות ב׳:
(ז) שם, הולך לאחריו ד״א וכו׳ וא״צ לדקדק בזה אם יעקור רגל ימין תחלה או שמאל, פתה״ד או׳ ב׳:
(ח) שם ואומר רבון העולמים וכו׳ בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר ע״י הרוח לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה באמצע, רש״י
ברכות כ״ד ע״ב, מ״א סק״ג, וכתב שם המ״א דדוקא הרוח תשוב הפסק אבל ההליכה אין חשוב הפסק כ״כ כמו הדיבור כמ״ש סי׳ ק״ד סעי׳ ג׳ ור״ל לכך כתב רש״י ז״ל טעם אמירת רבון וכו׳ מפני הפסקת הרוח ולא מפני הפסקת ההליכה מפני שההליכה לא חשיבה הפסק כ״כ, ועיין מחה״ש:
(ט) שם, ואומר רבון וכו׳ והא דבהיו המים שותתין על ברכיו הכתוב לעיל סי׳ ע״ח לא תיקנו לומר רבון וכו׳ כתב ב״י בשם ה״ר יונה שהטעם מפני דגבי מים שותתין על ברכיו אגלאי מילתא דפושע הוא מעיקרא דצריך לנקביו היה מתחלה ולא נבדק והאי רבון העולמים יצרתנו וכו׳ לא נתקן אלא כמבקש להתעטש שהוא אנוס בו והיינו דאמרינן ביה גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלימתנו להודיע שאנוס היה ואינו יכול ליזהר ממנו עכ״ד, וכ״כ הלבוש, פרישה אות ג׳:
(י) שם, וחוזר למקומו, וי״א שחוזר למקומו תחלה ואח״כ אומר רבון וכו׳ טור, וכן דעת הב״ח, א״ר אות ג׳ ח״א כלל כ״ה אות ג׳ קיצור ש״ע סי׳ ח״י אות י״ז, מיהו הרב הלבוש כתב כדברי מרן ז״ל וכ״כ הסו״ב במק״ח אות א׳ וכן הסכים המאמ״ר אות ב׳ וכתב דלא כהב״ח והא״ר יעו״ש, וכ״כ ר״ז אות ב׳ קש״ג סי׳ י״ב אות ל״ג בי״ע אות מ״ב, חס״ל אות א׳:
(יא) שם, וחוזר למקומו, והטעם כתב מהרי״א ז״ל מפני שצריך שיחזור למקום שהתחיל להתפלל שהרי צריך שיהיה מקום מיוחד לתפלה עכ״ד, והביאו ב״י וכתב עליו וז״ל ואני אומר דאפי׳ לדברי מי שסובר שלא אמרו אלא שצריך להיות לו בהכ״נ מיוחד אבל לא בעי מקום מיוחד להתפלל בו וכמ״ש בסי׳ ץ׳ שאני הכא שהתחיל כבר להתפלל וכבר קבעה השכינה מקום שם וכשבקש להתעטש נתרחק ממקום שכינה ולכן צריך הוא לחזור למקום שקבע לשכינה ולסיים שם תפלתו עכ״ל, וכ״כ הלבוש, ל״ח פ׳ מי שמיתו אות ק״ל, פרישה אות ב׳ ר״ז שם:
(יב) שם הגהה, י״א דכל זה מיירי כשמתפלל בביתו וכו׳ כ״כ ב״י בשם התה״ד ואע״ג דסיים שם התה״ד דקשה הדבר מאד לבדות חלוקים מן הדעת שאינם רמוזים בתלמוד ופסק הגאונים מ״מ האחרונים ז״ל הסכימו לזה דבצבור א״צ להרחיק ד״א וגם לא יאמר רבין וכו׳ לבוש ל״ח שם או׳ ק׳ כ״ט ב״ח, סו״ב במק״ח אות א׳ ר״ז שם, ח״א שם, סידור בי״ע בדיני תפלת י״ח אות מ״ב, חס״ל אות א׳ קיצור ש״ע סי׳ ח״י אות י״ז:
(יג) שם, וגם לא יאמר הרבון וכו׳ דכשאין מרחיק אין ניכר בושתו וכלימתי ב״י בשם התה״ד מ״א סק״ה, ועיין בדברינו לעיל אות ב׳ מיהו השל״ה דף רנ״ב ע״א כתב כיון שהתה״ד בעצמו כמסתפק בזה שכתב דשמא לא נתקן אלא במרחיק ממעמדו וכו׳ מי שקראו כך יהרהר בלבו הנוסח דרבון יעו״ש, והביאו מחה״ש סוף סי׳ זה, סו״ב או׳ ג׳ ח״א שם, חס״ל שם, והבי״ע שם כתב דגם המתפלל בביתו שחוזר לאחוריו ד״א ואומר רבון וכו׳ לאו דוקא אומר אלא יהרהר אותו, ונראה דכן יש לנהוג כדי שלא להפסיק בתפלה: